Offcourse Literary Journal
http:offcourse.org
https://www.albany.edu/offcourse
ISSN 1556-4975

 

Poems from Berlin Zyklus, by Galit Hasan-Rokem.

photo of Galit       Galit Hasan-Rokem was born in Finland, and has lived in Israel since 1957. Her third book of poetry, Tsippori: Forty-Minus-One Byzantine Haiku from the Galilee and a Poem (Am Oved:2002) can be seen in translation at angelfire.com. Hasan-Rokem is a professor of Jewish and comparative folklore at Hebrew University, and the author of Web of Life: Folklore and Midrash in Rabbinic Literature (Stanford U. Press 2000) and Tales of the Neighborhood: Jewish Narrative Dialogues in Late Antiquity (U. of California Press 2003). She has also translated into Hebrew a selection of poems by Tomas Transtroemer.

The photographer is Varda Sahm-Pollak.

 

The translator is Lisa Katz, whose Reconstruction, poetry written in English and translated into Hebrew, will appear in 2006 from Even Hoshen Press, supported by a grant from the Tel Aviv Foundation for the Arts; her translation of Agi Mishol's Look There is a Lannan was a Translation selection of Graywolf Press. Lisa Katz also serves as English language editor of the Israeli domain of the PIW project for world poetry in translation and teaches translation at the Hebrew University of Jerusalem.

 


 

 

בְּלֶב בֶּרְלִין

ד"ר יוֹרִגֶן שְמִיט, נָעוּל מוֹקָסִינִים אָפְנָתִיִּים וגִ'ינְס צָמוּד צָמוּד

מִסְתַּכֵּל בַּמָּסָךְ הַשָּׁחֹר וּמַצְבִּיעַ עַל הַיְּצוּר הַקָּטָן מְעוֹרֵר הַחֶמְלָה

הַמְּמַהֵר (לֹא לְגַמְרֵי בַּהַצְלָחָה) לְמַלֵּא אֶת מִכְסָתוֹ בְּהִתְכַּוְּצוּת וּבְהִתְרַחֲבוּת

וְאוֹמֵר, בְּאַנְגְּלִית מְנֻגֶּנֶת גֶּרְמָנִית:

הִנֵּה, הַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית, עָבָה יוֹתֵר מִן הַנּוֹרְמָלִי, בְּסֶנְטִימֶטֶר וּמַשֶּׁהוּ

אֲנִי מְנַסָּה לַחְשֹׁב (בְּלִבִּי?) עַל גּוּף הַיּוֹנָה מְרוּט הַנּוֹצוֹת, כְּרוּת הָרֹאשׁ

הַמּוֹבִיל אֶת דָּמִי לַמְּקוֹמוֹת הַדְּרוּשִׁים וְלִפְעָמִים מֵעֵבֶר לָהֶם

וּלְהָבִין מִמַּה הוּא מִתְגּוֹנֵן וּמְעַבֶּה אֶת שִׁכְבָתוֹ הַשְּׁרִירִית

מִן הָאֲהָבוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַנְּטוּעוֹת בַּדָּם וּבַבָּשָׂר

מִן הַכְּאֵב הַכָּרוּת בְּמַעֲמַקֵּי כְּלָיוֹת וְרֶחֶם

מִן הַזִּכְרוֹנוֹת הַמִּתְכַּנְּסִים בַּמֹּחַ בַּלַּיְלָה

מִן הַחֲלוֹמוֹת הַנֶּאֱחָזִים בְּעֵינַי הַיְּשֵׁנוֹת

אוֹ מִבֶּרְלִין

 

IN THE HEART OF BERLIN

Dr. J�rgen Schmidt, in stylish moccasins and very tight jeans,

looks at the black screen and points to a small, pitiful creature, attempting,

without much success, to fill the gap by quickly expanding and contracting,

and he says, in English ringing with German:

Here, the left side is thicker than it should be, about a centimeter.

I try to imagine (in my heart?) the torso of the headless, plucked pigeon,

that moves my blood to necessary places and sometimes beyond,

to understand how its thickened, muscular layers protect me

from the great loves embedded in flesh and blood

from the pain torn out of the depths of kidneys and womb

from the memories that gather in the brain at night

from the dreams seized by my sleeping eyes

or from Berlin.

 

Translated from the Hebrew by Lisa Katz.

 


 

אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת אֶת הַנָּסִיךְ יוּסוּף בְּכִכַּר נוֹלֶנְדוֹרְף,

הִיא מְחַיֶּכֶת בְּעַרְמוּמִיּוּת וּמְטִיחָה בִּי אֶת דְּבָרֶיהָ:

תָּם נֶשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת, חָשַׂפְנוּ אוֹתָךְ.

לְאַט לָךְ אֶלְזָה נְדִירָתִי,

גַּם אֵצֶל פֵלִיצְיָה וֵרָה, סָבָתִי הַשְּׁלִישִׁית,

מַתְּנַת בַּת מִצְוָה בְּיוֹם הַגִּיעִי לְיִשְׂרָאֵל,

הָיָה הָאֹשֶׁר רָחוֹק מִמֻּשְׁלָם.

הַפַּרְדֵּסִים שֶׁנָּטַע סַבָּא נָתָן בִּמְלָבֵּס הָיוּ וְאֵינָם,

וְיוֹתֵר מֵהֶם כָּל בְּנֵי הַשֵּׁבֶט.

בִּרְצִיף שִׁבְעָה עָשָׂר בִּגְרוּנֵוָלְד

נִקְטַע נֶשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת הַבֶּרְלִינָאִי.

אַתְּ הָלַכְתְּ לָךְ בְּ-1945, הִמְרֵאת מִיְּרוּשָׁלַיִם לַמְּרוֹמִים הַכְּחֻלִּים

לְנַגֵּן בַּפְּסַנְתֵּר הַכָּחֹל לִפְנֵי הָאֵל הַטּוֹב וּמַקְהֵלַת מַלְאָכָיו

הַמְּגֻחָכִים בְּכָתְנוֹת הַלַּיְלָה הַוְּרֻדּוֹת וְהַתְּכַלְכַּלּוֹת

וְכוֹכָבִיּוֹת הַזָּהָב בְּכַנְפֵיהֶם כְּמוֹ בְּקִשּׁוּטֵי אַשּׁוּחַ.

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה אֲנִי יָרַדְתִּי מֵעֲרוּגַת הַנְּפָשׁוֹת אֶל עֵמֶק הַבָּכָא

לְקוֹל תַּחֲרוּת הַחִיּוּכִים שֶׁל שְׁתֵּי סַבְתּוֹתַי, חַיָּה וּוֵרָה.

וְגַם לוֵרָה הַהִיא לֹא הָיְתָה הַרְבֵּה פֵלִיצְיָה, וּשְׁלֵמָה בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא.

מִכָּל פִּתְגָּמֶיהָ זָכוּר לִי אֶחָד: "הַכֶּסֶף קוֹנֶה, וְהַסּוּס מַסִּיעַ".

וּמַזָּל שֶׁלֹּא נוֹתְרָה לִרְאוֹת אֵיךְ נוֹסְעִים

אַחֲרֵי שֶׁמְּאַבְּדִים גַּם אֶת הַכֶּסֶף� גַּם אֶת הַסּוּס.

הוֹתִירָה כּוֹבַע קְטִיפָה כָּחֹל שֶׁהִמְרִיא� עִם נוֹצוֹת בַּרְבּוּר וַהֲזָיוֹת אֲצֻלָּה

מֵרֹאשׁ קוֹמָתָהּ, מָטָר אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם. נֶכְדָּתוֹ שֶׁל קַנְטוֹנִיסֶט.

אֶת סַבְתָּא רַבָּה רַבָּה הֵבִיאוּ בִּמְרִיצָה מֵרוּסְיָה,

לֹא הוֹתִירוּ לֶחָתָן בְּרֵרָה לְהִתְלוֹנֵן עַל מְמַדֵּי שָׂרָה אוֹרְיָן,

מֶטֶר שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה,�

מֵאָז אֲנַחְנוּ גְּדֵלוֹת וְהוֹלְכוֹת מִדּוֹר לְדוֹר.

בַּצָּפוֹן הָרָחוֹק הָעֹשֶׁר נִמְדָּד בַּיְּעָרוֹת:

עֲנָקִים יְרֻקֵּי צַמָּרוֹת, אֲדֻמֵּי גֶּזַע מִשְׂתָּרְעִים לְמֶרְחַקִּים שֶׁעַיִן לֹא תְּשַׁזְּפֵם

אַלְפֵי סְנָאִים, נְחָשִׁים, נַקָּרִים וּצְפַרְדֵּעִים מִסְתַּתְּרִים בֵּין עַנְפֵי אַשּׁוּחִים

אֳרָנִים וּלְבָנִים, אַרְנָבִים מְקַפְּצִים, שׁוּעָלִים חַמְקָנִים.

סָבָתִי לֹא חָלְשָׁה אֲפִלּוּ עַל חֻרְשָׁה קְטַנָּה, אֲבָל עַל אֶצְבָּעָהּ נָשְׂאָה שֶׁבֶר פֶּחָם מַבְהִיק

שֶׁנּוֹתַר מִיְּעָרוֹת שֶׁנִּכְחֲדוּ לִפְנֵי עִדָּנִים, יַעַר מְרֻכָּז וְנִשָּׂא, יַעֲרוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי הַנּוֹדֵד.

עַכְשָׁו אֲנִי נוֹשֵׂאת עַל אֶצְבָּעִי אֶת הַיַּעַר שֶׁל סָבָתִי וֵרָה.

הַנָּסִיךְ יוּסוּף מְשִׁיבָה:

יֵשׁ לָךְ טַעַם גָּלוּתִי, אֵיפֹה כַּפְתָּן הַמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁלָּךְ?

אֲנִי מַזְכִּירָה לָךְ אֵלְזָה נְדִירָתִי, שֶׁעַל הַתַּרְגּוּם לְאַנְגְּלִית שֶׁל סִפְרֵךְ נִכְתַּב

"נִפְטְרָה בְּגָלוּת בִּירוּשָׁלַיִם". חוּץ מִזֶּה, בְּלִי לָחוּס, אֲנִי אוֹמֶרֶת:

הַסַּבְתָּא הַבֶּרְלִינָאִית קָנְתָה לִי אֶת יִסּוּרֵי וֶרְתֵר וְאֶת שִׁירֵי רִילְקֵה,

אַתְּ עוֹד לֹא הָיִית מְתֻרְגֶּמֶת לְעִבְרִית.

רַק מְאֻחָר יוֹתֵר, עַמִּיחַי, גַּם הוּא כְּבָר שָׁם מַאֲזִין לַפְּסַנְתֵּר הַכָּחֹל שֶׁלָּךְ.

אֶת שִׁירוֹ הַיָּפֶה הַמִּסְתַּיֵּם בַּמִּלִּים "עָלַי הַשָּׁלוֹם"

שָׁמַעְתִּי מֻקְרָא מוּל שַׁעַר יָפוֹ בָּעִיר הַיָּפָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

מֵעֶרֶשׂ דְּוַי שָׁלַח אֶת דְּבָרוֹ עִיר אַחַת, שְׁתֵּי בִּירוֹת.

הָאֹשֶׁר הַמֻּשְׁלָם אֵינוֹ שָׁמוּר לַצַּדִּיקִים, הֵם מִסְתַּפְּקִים בְּזוּטוֹת

כְּגוֹן לִוְיָתָן וְשׁוֹר הַבָּר, וּנְגִינָתֵךְ בְּלִוּוּי כִּנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד.�

וְאֵיפֹה הַשָּׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעוֹלָם?

הַנָּסִיךְ יוּסוּף חוֹמֵק מֵאֲחוֹרֵי אַנְדַּרְטַת שׁוֹאַת הַהוֹמוֹאִים

בְּלִי לוֹמַר לִי שָׁלוֹם אוֹ סָלָאם.�

תָּם נֶשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת, עֵת לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם.

 

I encounter Prince Jussuf at Nollendorf Square.She smiles slyly, accusingly:

�The masquerade is over,

you�ve been exposed.�

Slowly, Else my rare one, it was also like this

at Felicity Vera�s, my third grandmother

- a bat mitzvah gift the day I arrived -

her joy far from perfect.

The orchards grandfather Nathan planted in Mlabbes no longer exist

and worse, all the tribe.

On platform 17 in Grunewald

the masquerade of Berlin ended.

You died in 1945, rising from Jerusalem to the blue skies

to play the blue piano before the good God and a chorus of his angels

leaping in pink and indigo nightgowns

with gold stars on their wings like Christmas ornaments.

That same year I descended from the garden bed of souls to the vale of tears,

welcomed by the smiling competition of two grandmothers, Haya and Vera.

This Vera did not have much felicity,

much less perfection.

Of all her sayings I remember:

�Money buys, horses carry.�

Luckily she didn�t live to see how one travels

after losing both money and horse.

She left behind a blue velvet hat that rose with swan feathers and dreams of nobility

from her height: one meter forty-two centimeters.Granddaughter of a cantonist.

Great-great grandmother was brought swiftly from Russia,

the groom had no chance to complain about Sara Uriyen�s size:

one meter, thirty-five centimeters,

and we have grown since

from generation to generation.

In the far north, wealth is measured in forests,

giant green treetops, red trunks spread over distances the eye cannot grasp

thousands of squirrels, snakes, leaping hares, elusive foxes.

My grandmother did not own even a small grove,

but wore a piece of shining coal on her finger,

a remainder of the forests destroyed before our age,

the compressed forest of the wandering Jew.

Now I wear grandmother Vera�s forest on my finger.

Prince Jussuf answers:

You have Diaspora taste, where is your desert caftan?

I�ll remind you, Else my rare one, the cover of your book in English says:

She died in exile in Jerusalem.And, without mercy, I add:

my Berlin grandmother bought me The Sorrows of Werther and Rilke�s poetry,

before you were even translated into Hebrew

only later, by Amichai who now listens to your blue piano there.

His beautiful poem that ends �peace be with me�,

I heard read aloud at the Jaffa gate, in the most beautiful city in the world,

from his death bed he sent his word: one city, two capitals.

Perfect happiness is not restricted to saints, they make do with the trivial:

leviathan, and wild oxen, and your melody accompanied by David�s harp.

And where is our peace, of Israel and all the world?

Prince Jussuf vanishes behind the Holocaust memorial for homosexuals

without saying Shalom or Salaam.

The masquerade is over, time to make peace.

 

 

Translated from the Hebrew by Lisa Katz.

 

 


 

עוֹנַת הַבְשָׁלַת הַמִּשְׁמְשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם

עֵת לִקְטֹף פְּרִי מַזְהִיב מְלוֹא דְּלַיִים וְסִירִים

עֵת לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין, עֵת לִשְׁמֹר בְּתָא הַהַקְפָּאָה לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת

עָלֵינוּ לְטוֹבָה.

עֵת לִכְרֹת בְּרִית אָהֲבָה בֵּין זֹהַר וַאֲרִיאֵל, בֵּין אוֹר לְרוּחַ,

בֵּין סוֹד לְמָקוֹם,

בֵּין בָּשָׂר לְבָשָׂר, בֵּין דּוֹרוֹת לְדוֹרוֹת, בֵּין בַּיִת לְבַיִת.

עֵת לָדַעַת, עֵת לִשְׂמֹחַ, עֵת לֶאֱצֹר זִכְרוֹנוֹת בְּתָאֵי הַמֹּחַ לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת

עָלֵינוּ לְטוֹבָה.

עֵת לְהוֹדוֹת עַל הַשִּׂמְחָה בְּעֵינֵי אִשָּׁה צְעִירָה וּבְקוֹלָהּ וּבִצְחוֹקָהּ

מַתְּנַת חַיִּים, בִּרְכַּת שֶׁפַע. עֵת לְבָרֵךְ עַל תְּבוּנָתָהּ, עַל חָזְקָהּ

עַל עֲמִידָתָהּ בַּסְּעָרָה, עַל רַכּוּתָהּ. לֶאֱהֹב אוֹתָהּ.

עֵת לָתֵת דְּרוֹר לְמַבּוּל הַרְגָּשׁוֹת אֶל אִישׁ צָעִיר, פְּרִי בֶּטֶן,

לֶאֱהֹב עוֹד יוֹתֵר אֶת רוּחוֹ הַגְּבֹהָה, אֶת נְגִיעָתוֹ הָעַזָּה בַּמַּעֲמַקִּים,

אֶת אָזְנוֹ הַכְּרוּיָה, אֶת מַבָּטוֹ הַחַם, אֶת מְתִינוּת מִלּוֹתָיו, אֶת צְחוֹקוֹ הַמִּתְגַּלְגֵּל. אֶת חָכְמָתוֹ.

עֵת לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְהִתְמַלֵּא תִּקְוָה זְהִירָה וְנוֹעֶזֶת לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת

עָלֵינוּ לְטוֹבָה. ��

עֵת לִזְרֹעַ בִּירוּשָׁלַיִם זֶרַע צֶדֶק וְאַחֲוָה. עֵת שָׁלוֹם לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת

עָלֵינוּ לְטוֹבָה.

 

 

The season of ripening apricots in Jerusalem

A time to pick full pails and pots of golden fruit

A time to cook and prepare, a time to keep in the freezer for years to come

Good years for all of us

A time for vows between Zohar and Ariel, between light and air

Between the secret and the place,

Between flesh and flesh, between generations, and families.

A time to know, a time to rejoice, and a time to treasure memories in brain cells, for years to come

Good years for all of us.

A time to be grateful for the happiness in the eyes of a young woman, in her voice and her glee —

gift of life, abundant blessing. A time to praise her wisdom, her valor

facing storm, her gentleness. To love her.

A time to set free the surge of emotions for a young man, son.

To love evermore his lofty spirit, his intense grasp of depth,

His listening ear, his warm eyes, his gentle words, his rolling mirth. His wisdom.

A time to thank and to praise and to fill with hope, both cautious and brave

For years to come

Good years for all of us.

A time to sow in Jerusalem seeds of justice and amity, a time for peace —

For years to come. Good years for all of us.


 

פעמוני הכנסייה האבנגלית של גרונוולד מכריזים על עוד יום של מנוחה ושלום.

מוכרות זרה, כמו פעמוני הכנסייה הישנה של ילדותי.

על אדן חלוני מונח קונטרס "היהודי הנודד בסיפורי העם ובמציאות",

מתנת חוקר תלמוד ומדרש צעיר מגטבורג. נפלאות דרכי האל, אני קוראת בלשון אמי השנייה,

שהטיל על עמו האהוב מאות שנות גלות וסבל על שהפנה את גבו לבנו האהוב.

אני משקה את העציצים על אדן החלון לאט. מנסה להבין את מה שאינו ניתן,

נותנת למרסדס סוסה לשאת בשמי תפילת הודייה על האהבה והחיים.

שותה את קולך המטלפן משדה תעופה קרוב עד כאב, מבטיח לי: עוד מעט.

עוטה בזיכרון את מתת רדיד הילת פרחי העץ הוורוד.

אכן, הבשר יכול לשאת את רגשותינו הנשגבים,

ולא בהכחישנו אותו נהפוך לישראל האמיתית.

גווני הרטט של הקול השר והדובר מספרים את מה שהלשון עוד לא תפסה ברשתה,

ואולי לא תשיג אף פעם.

סומק הפנים מדבר שפת אם של הבשר. אני משתדלת לתרגם לשפתי העתיקה.

 

 

The bells of the Evangelical Church of Grunewald ring in another day of rest and peace.

An intimate unfamiliarity, like the bells of my childhood�s Old Church.

On my windowsill the slender volume "The Wandering Jew in Folktales and Reality",

A gift from a young scholar from Gothenburg.

Miraculous are the paths of the Lord, I read, in my second mother tongue,

Who doomed his beloved people to hundreds of years of exile and suffering,

for having turned its back on his beloved son.

I water the flowers on the windowsill slowly. Trying to understand the inconceivable,

I let Mercedes Sosa laud for me a thanksgiving for love and life.

I drink your voice calling from an airport, agonizingly close, promising me: soon,

While in my memory I put on the pink aura of a blooming tree, a gift.

Indeed, flesh will bear our most sublime sensations,

And not by its denial will we be a true Israel.

The shades of a singing and speaking voice tell what language has not yet captured in its web,

And maybe never will.

The glow of a face speaks the mother tongue of the flesh.

I make an effort to translate into my ancient language.

 

 

Translated from the Hebrew by Galit Hasan-Rokem and Lisa Katz.

 


 

אַחֲרֵי שֶׁהָלַכְתָּ שָׁתִיתִי אֶת כָּל הַבַּקְבּוּק

מֵהַכּוֹס שֶׁלְּךָ. הַצְּלָעוֹת שֶׁלִּי נָעוּ בְּקֶצֶב נְשִׁימָתְךָ.

הַיַּיִן מַשְׁקֶה הַזִּכָּרוֹן. שֶׁרִירֵי הָעֹרֶף שֶׁלְּךָ

מְקוֹדְדִים בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי, בְּרֶגַע שֶׁאֶרְצֶה אוּכַל לִשְׁלֹחַ לָהֶם מֶסֶר סוֹדִי

אֲפִלּוּ מֵעֵבֶר לַיָּם. הַזְּהִירוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת,

אוּכַל לְהַבִּיט בְּעֵינֶיךָ מָחָר, אוּכַל לְהַזְמִין אוֹתְךָ

לַאֲרוּחַת עֶרֶב בְּבֵיתִי עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

הָרַדְיוֹ מְנַגֵּן שִׁיר יוֹמְיוֹמִי שֶׁמִּלּוֹתָיו: אֲנִי חוֹלֵם מְאֻשָּׁר, אֲנִי מַאֲמִין שֶׁהָאָהֲבָה תְּשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם.

הַשְּׁאֵלָה הִיא כַּמּוּבָן הֶקֵּף הָעוֹלָם. וְסוּג הָאָהֲבָה, אֲבָל אָהֲבָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת גַּם יְרַקְרַקָּה.

אֶתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ, אָמַרְתִּי. הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלַיִךְ כָּל חַיַּי, אָמַרְתָּ, עַכְשָׁו שֶׁמָּצָאתִי אוֹתָךְ, אֵינֶנִּי מִתְגַּעְגֵּעַ עוֹד.

אַתָּה חָכָם בְּמִלִּים, אֲנִי חָכְמָה בְּלִזְכֹּר. עֲצֵי הַטִּילִיָּה מַשִּׁירִים צוּף דָּבִיק,

צִפּוֹר אַחַת שָׁרָה אֶת הַשִּׁיר שֶׁלָּהּ עַל הַלִּבְנֶה שֶׁמּוּל חַלּוֹנִי. בֶּרְלִין בַּקַּיִץ, וְהַחַיִּים מַמְשִׁיכִים

אוֹמֵר הַפִּזְמוֹן הַבָּא. הַיַּיִן הַזֶּה טוֹב מְאֹד, דֶּרֶךְ אַגַּב. וְהַפִּזְמוֹן הַבָּא אוֹמֵר, אָהֲבָה שֶׁכָּזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה,

וְרָצִיתִי שֶׁתֵּדַע. וְאִם תִּרְצֶה, אֶהֱיֶה שָׁם. וְדֶרֶךְ אַגַּב גַּם Gracias a la vida וּלְמֶרְסֶדֶס סוֹסָה.

 

 

After you left I drank the whole bottle

from your glass. My ribs were moving with the rhythm of your breath.

Wine is a memory potion. Your neck muscles

are encoded in my finger tips, whenever I wish I can send them a secret message

even across the ocean. Caution pays,

I can have you for dinner at my home

with the whole family.

The radio plays a banal song: I am a happy dreamer,

I believe that love changes the world.

The question that remains is the size of the world

and the kind of love.

I�ll miss you, I said. I missed you all my life, you said,

But now when I have found you I don�t miss you any more.

Word wise, that�s what you are, I am memory wise.

The linden trees shed a sticky sap,

A bird sings its song on the birch tree opposite my window. Berlin in the summer,

And life goes on, says the next pop song. By the way, the wine is excellent.

And the next song says: there never was such love, and I wanted you to know.

And if you want, I�ll be there.

And by the way, gracias a la vida and to Mercedes Sosa.

 

 

Translated from the Hebrew by Galit Hasan-Rokem and Lisa Katz.

 


 

אֲנִי אוֹרֶזֶת לְאַט לְאַט לְאַט

סֵפֶר אַחַר סֵפֶר אַחַר סֵפֶר

יְרוּשַׁלְמִי, בַּבְלִי,

בְּרֵאשִׁית רַבָּה, וַיִּקְרָא רַבָּה,

וְאֵיכָה רַבָּה, רַבָּה מְאֹד.

הַמִּזְוָדָה שֶׁלִּי הוֹפֶכֶת לַאֲתָר שֶׁל זִכָּרוֹן

לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא הֻרְשׁוּ לָקַחַת אִתָּם אֶת סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ

לְאֵלֶּה שֶׁהֻכְרְחוּ לֶאֱרֹז מַהֵר

לְלֹא תִּכְנוּן, לְלֹא תַּצְפִּית מֶזֶג אֲוִיר

לְלֹא זְמַן לִגְמֹעַ קְצָת יַיִן לָבָן

לְגֵרוּשׁ הַמֶּלַנְכּוֹלְיָה שֶׁלִּפְנֵי הַפְּרֵדָה

מִגְּרוּנֵוָלְד.

 

 

I pack very, very slowly

One book at a time

The Talmud of Jerusalem, of Babylonia,

Genesis Rabbah, Leviticus Rabbah,

And Lamentations Rabbah, very many lamentations.

My suitcase becomes a memorial site

For those who were not allowed to pack their holy books,

Those who were forced to pack very fast

without planning beforehand

without a weather forecast

without the time to sip some white wine

to drive away melancholia before departure

from Grunewald.

 

Translated from the Hebrew by Galit Hasan-Rokem.

 


Back to Offcourse Index